עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון

סיור בעמק יזרעאל

15/10/2013 14:31
אבי גלבוע

עמק יזרעאל

 

מידע כללי

 

 

 

תאריך

17/6/2013

מסלול

כביש 6, אל אחוואט, מגידו, תל יזרעאל, תצפית מהר ברקן וכתף שאול

מדריך

בני פרנקל, ירון עובדיה

מזג אויר

חם

 

 

 

בצומת קסם, (יושבת באזור מעבר אפק הקדום, הצומת הכי גדולה בארץ).  נכנסו לכביש 6

 

כפר קאסם בשנת 1956 נרצחו 43 פועלים ערבים שחזרו מעבודתם לאחר כניסת העוצר.

מצד מזרח עברנו את קלקיליה, טירה  כוכב יאיר.  ממערב את טייבה  ולאחר מכן ממזרח עברנו כפר קלנסווה

עברנו את  "המרזבה" ליד הדום השומרון, חצינו את הערוץ של נחל אלכסנדר שמתחיל באזור שכם.  לפני באקה אל ערבייה (פירוש: המערבית) עברנו ישוב בשם "ימה" שזה מזוהה עם יחם, המקום שחותמס השלישי עצר שם כדי להתייעץ עם צבאו כיצד להגיע לכבוש את מגידו.

חצינו נחל נרבתה המוזכר בימי המרד הגדול.  ירדנו  מכביד 6 לכביש 65 (מחלף עירון)–

נחל עירון, בערבית וואדי ערה, הממוקם בקווי המפגש של השומרון, רמות מנשה, והשרון. הנחל הוא אחד מיובלי נחל חדרה. 

כפר קרע מצפון לכביש, הינו הישוב הערבי בעל היכולת הכלכלית הגדולה בארץ.  יש להם מסגד מצופה בזהב.

 

בצומת קציר.  מצד שמאל, באזור הכפר ערערה ראינו המקום שמזוהה עם "ערונה" שמוזכר בסיפור תחותמס.  מצד שני של הכביש, מול ערערה, יש את כפר עארה.

 

פנינו לכביש 6513 שבו דרך נופית יפה וניתן לחזור בהמשך לכביש 65 באזור מי עמי, ועל ידי כך אפשר לפעמים לעקוף פקק.

 

ברטעה, מצד ימין, זה ישוב שמחולק חלק ישראלי וחלק היה בירדן עד 67, כמו מה שהיה ברפיח ובבית צפאפה.  פנינו שמאלה לאתר בניה של הישוב קציר.  השער היה פתוח אבל לפעמים סגור וצריך להיכנס בהמשך בכניסה הראשית של הישוב.  יש בו שתי גבעות בשני צידי הכביש – והגבעה המזרחית היא ההרחבה של שנות ה90, במסגרת תכנית הכוכבים" של אריאל שרון.  אבל הנקודה הזאת היא עיקרה של הישוב שהתחילה בשנת 1982.

 

"אל אחוואט" ( 8:55)  כדי להיכנס לאתר צריך מפתח,

 "אל אחוואט" פירוש "החומות".  אדם זרטל חפר כאן, וראה חומה שאינה דומה לאף מבנה שקיים בארץ. החומה אינה ישרה ויש בה  בליטות, כמו כן מצא תנור להפקת ברזל

האתר היה שונה מכל אתר אחר בארץ.  לא כנעני, לא ישראלי, לא פלשתי. 

מבדיקה של תרבויות אחרות בעולם, הסתבר שהמבנה מתאים לתרבות הנורדית, מסרדיניה (אי גדול ממערב לאיטליה).  האתר דמה לאתרים שרדנים, ומכאן הסיק שמדובר באתר שרדני

 

הישוב לא התקיים לארך ימים.  הוא נמצא מעל וואדי ערה (דרך חשובה), החורשה צפופה שחוסמת את התצפית והמעבר לוואדי.  יש מעיין קטן באזור, קצת למטה.

 

גלי האבנים הם מגדלי שמירה.

 

התואר "סייסרואה" נמצא בתעודות שרדניות, ואדם זרטל מקשר אותו בספרו לסיסרא המקראיתולכן הוא מזהה את המקום הזה עם "חרושת גויים".  בשופטים ד:ב שסיסרא היה משם והיה שר צבאו של יבין מלך כנען אשר מלך בחצור. 

ניתן להניח שהשרדנים מאל אחוואט (חורשת הגויים) היו בברית עם הכנענים בחצור. 

כמו כן  טוען שהקרב התרחש כאן באזור הזה ולא מזרחה יותר כמו שנהוג להבין (ראה הרחבה בספרו).

 

עזבנו את קציר, פננו שמאלה ובצומת הבא עוד הפעם שמאלה. אם היינו פונים ימינה היינו מגיעים לעמק דותן.  אנחנו עוברים דרך רכס הר אמיר.

בדרך בני הראה לנו את ההבדל בין מפנה צפוני מפנה דרומי של נחל מבחינת הצמחייה

 

עברנו את הישוב מי עמי –שמו של היישוב הוא על שם קהילת יהודי מיאמי שסייעה בהקמת היישוב (מיאמי - מי עמי).

חלפנו על אום אל פחם , "מקור הפח" או "אם כל הפחם" ישנם כמה כפרים בשומרון הנושאים שמות הקשורים בתעשיית הפחם, כגון פחמה )פחם) ודיר אל-חטב.

העיר אום אל-פחם, עיר ערבית, נחשבת למרכז מסחרי לאזור ואדי עארה, עיר המושכת לקוחות מכל רחבי הארץ שקונים רהיטים, דבר שהפך את העיר למקום המושך בעלי עסקים ומשקיעים.

בגבעה הגבוהה ביותר באום אל פחם – קבר שייך איכסנדר.  אום אל פאחם כי היו פה מחפמות.

 

וואדי ערה מפריד בין הר אמיר לבין רמות מנשה. שני אזורים גאולגיים, עם מסלעים שונים ולכן התפר ביניהם הוא הנחל.  בהסכמי שביתת אש ב1948 ישראל קבלה את האזור הזה בהסכמי חילופי שטחים תמורת  שטחים בדרום הר חברון באזור מוזיון ג'ו אלון.

 

בשלב מסויים הכביש עוזב את ערוץ הנחל (וזה המקום היחיד שבו רואים את הנחל הטבעית), וממשיך לעלות.  הדרך הזאת הייתה צרה מאד. בפפירוס אנסטזי נאמר עליו שאין סוס הולך בה אלא מאחרי סוס.  ולכן היה מסוכן – וזאת הדרך שתחותמס בחר ליסוע בה למגידו כדי להפתיע אותם (כי הם חשבו שהוא לא יבחר בדרך הזאת).

 

ואז באזור צומת מגידו, הכביש מגיע לעמק יזרעאל, איפה שהנחל נשפך.

 

ב2004 כשהרחיבו את כלא מגידו, מצאו ריצפת פסיפס עם כתובת "אינו גיאנוס עשה את הפסיפס מכספו", ועוד שזה מוקדש לישו קריסוס.  הפסיפס הוא מהמאה השלישית לספירה, וזאת הפעם הראשונה שמוצאים כנסיה, עוד לפני שהנצרות הוכרזה כדת מדינה.  ולכן זאת בעצם הכנסיה הראשונה בעולם.

 

האזור הזה שייך לעיר מגידו.  במשנה מוזכרת "כפר עותאי", והשם של מגידו בתקופה הרומית היתה "ממיקסי מיאנאופוליס" – הפסיפס בכלא מגידו שייך לשם.

 

 

הגענו לתל מגידו ב9:55.  שירותים בכניסה ויש גם מוזיאון קטן עם מפות וממצאים בכניסה. 

מגידו יושבת על דרך הים בנקודת חיבור של שלש דרכים:

 

1.       דרומה הדרך מימה- יחם דרך עמק דותן ותענך

2.      איפה שהיום כביש 65 (וככה בחר תחותמס להגיע)

3.      דרך וואדי מילק/נחל תות

 

גאוגרפית, הר אמיר, רמות מנשה והר הכרמל כולם חלק מהרי השומרון, שמתפצלים לשני פלגים באזור ג'נין (ההסבר עם האגודל והאצבע – החריצים באצבע הגדול הם וואדי ערה וודי מילק)מגידו נמצאת בקצה הדרומית מזרחית של רמות ממנשה.

 

תולדות החפירה במגידו:

שומאכר, מהמושבה הגרמנית בחיפה היה הראשון,

בשנות העשרים והשלושים משלחת אמריקנית מאוניברסיטת שיקגו,

בשנות הששים ידין, משנת 1989 אוניברסיטת תל אביב בראשות פינקלשטיין, חופרים פה כל שנתים . 

תל מגידו  מכונה "האמא של כל התלים". 

 

המוזיאון ממוקם בבניין של המשלחת האמריקאית, שם בנו למגוריםיש גם מסעדה שם.  ובחדר הסמוך לאולם התצוגות, יש דגם של התל עם כפתורים שמדליקים מנורות כדי להצביע על אזורים שונים, וגם שכבות שאפשר להרים בכפתור

 

הם מראים בדגם בעיקר את האתר הישראלי (בתל יש קרוב לעשרים שכבות ואי אפשר להראות את כולם)בצד צפון (איפה שבני עמד) יש שני שערים ישראלים משתי תקופות, ומתחתם שלשה שכבות של שערים כנענים.  השער תמיד היה בצד צפון, במקום הכי נמוך

 

החומה שרואים בגדם בעיר הישראלי היא חומת קדמות ונסגות - הקדמה זה מגדל, אבל מתחת בשכבה של ימי שלמה חומת סוגרים (casemate).

 

בצד המזרחי יש את אזור הפולחן הכנעני עם המקדשים השונים בשכבות השונות שדברנו עליהם בכיתה.  ושם בשכבה הישראלית יש "אורוות צפוניות ודרומיות" (שנדבר עליהם בהמשך) וגם בית בית.

 

בקצה הצפוני יש ממגורת דגן וארמון המלוכה.

 

ובצד מערבי חריץ שנקרה "גלריה" על ידי האמריקנים, וזה שייך למערכת המים ונחשב כמפעל ישראלי – נדבר גם על זה בהמשך.

 

במטבע של חמישה שקלים הים יש או את המטבע עם האריה (חותם שמע עבד ירבעם) או את כותרת העמוד שנמצא שם במוזיון.

 

 

 

תולדות מגידו:

 

מגידו מתחילה כישוב בתקופה הכלקוליתיתבתקופת הכנענית הקדומה מתחילה כאן עיר,  ובכנענית תיכונה חומה ושער וכו'.  בתקופה הכנענית המאוחרת הוא מופיע במכתבי אל עמארנה"בירידיה  שליט מגידו" כותב לאנחתמון.    

 

ואחר כך יש את הסיפור של תחותמס השלישי שמפתיע אותם אבל  מתעכבים על השלל ולכן צריך מצור. 

 

מגידו מוזכרת בממצא  מתענך, ואח"כ אצל  אמנחטפ

 

מוזכרת במקרא ביהושע יב, ואחר כך  במלכים א ט:טו, וגם במלכים ב ט:כז

 

בשנת 732 לפנה"ס תגלאת פלאסר כובש  גם את מגידו והיא הופכת לעיר אשורית.

 

ואחר כך המצרים רצו לכבוש את שטחי אשור במסופטמיה (?) ובשנת 602 המלך יאשיהו מתערב כאן כי הוא מנסה לעצור את פרעה נכו, והוא נהרג כאן במגידו.

 

ואחר כך המקום נכבשה עי הבבלים.

 

בספר האחרון של הברית החדשה יש חזון יוחנן על "ארמגדון" – תחילת אחרית הימים.  ומזהים את זה עם "הר מגידו" בגלל השם הדומה.  ולכן הרבה נוצרים אוהבים לבקר כאן ומתרגשים מאד.

 

כשגנרל אלנבי הגיע לכאן הוא קיבל את התואר "לורד של ארמגדון".

ב1964 האפיפיור פאולוס הגיע לארץ ישראל (לא הכיר במדינת ישראל) והגיע לכאן.

הממצאים באתר:

 

זה "פשפש" באזור השער הישראלי עם פניה של 90 מעלות והמדרגות מחוץ לעיר, כדי לרדת עד המים או עד השדות.  זה לא השער העיקרי.  וכדי להגן על השער הזה שיכול להיות נקודת תורפה, עשו שער ברוחב אדם אחד ועם פניה של 90 מעלות כדי שרק אדם יכול להיכנס בו, בלי בעלי חיים ובלי כלים.

 

 

מכאן רואים את הכביש שמוביל ליוקנעם.

 

 

 

 

 

 

 

 

השער עם הרחבה המקורית.  חומה עם אבני גביל גיר ובזלת, שער באבני גזית:

 

 

תחותמס הגיע או לשער הזה או לשער הקדום יותר באותו אזור, והחקלאים שהגיעו אחרי שהשער היה סגור, משלשלים להם והם עולים.

 

אחרי מתחם השער זה מקום המושל בתקופה הכנענית המאוחרת איפה שמצאו השנהבים.  (??)

 

מדרגות בזלת יש כאן – סוברים שהם חלק מהכניסה לעיר.   היה פה תעלת ביוב בצד שמאל.

 

למעלה  מצד שמאל זה השער הישראלי ולמעלה חלק מעוד שער ישראלי מאוחר יותר (למעלה כי אלה שכבות מאוחרות יותר)

 

 

 

בעיר גדולה ישראלית היו שמונה אומנות בשער.  המעבר ביניהם תעלת ביוב

 

צורת הבנייה הישראלית: פטין ושני ראשים, וזה מאפיין בניה ישראלית. נהוג היה לחשוב על פי ידין וכו' שהשער התחתון שייך לשלמה, והעליון לאחד ממלכי ישראל אבל אנשי תל אביב טוענים שהתחתון הוא מימי אחאב וששלמה לא הגיע לכאן.

 

חומות סוגרים - קיר חיצוני וקיר פנימי עם קירות שמחברים ביניהם, ויוצרים חומת סוגרים וידין הוכיח שזה  מחובר למה שהוא קורא שער שלמה.  ורואים אותם בהרבה מקומות. ומאוחר יותר בנו חומת קדמות ונסגות.

 

אחכ עלינו לאוורות צפוניות  והסתכלנו למטה לשכבה של המקדשים הקדומים:

 

 

ולמעלה במה גדולה עגולה, מאוחרת יותר:

 

 

 

תצפית מלמעלה:

 

לצד דרום, אפשר לראות את שייך אכסנדר, צומת מגידו ולאחריו תל תענך.כביש הסרגל מגיע לחבל תענכים וגבעת המורה. 

 

לצד מזרח, רואים גם את הגלבוע דרומה ואת הר תבור וכסולות תבור או בקעת כסולות צפונה.  וצפונה יותר הרי נצרת ולפניהם מגדל העמק.

 

ומערבה את הכרמל והמוחרקה. ואחר כך רמות מנשה, שאנחנו בגבעה האחרונה שלהם.

 

וזה חתך שעשו האמריקנים (?) שרואים מכאן את כל השכבות בתל.  ורואים את חלק מהחומה המזרחית מהתקופה הכנענית  הקדומה שהוא הפס הקטן למטה:

 ורואים כאן יסודות של מקדש מלבני קדום.

 

עלינו לממגורה ושמה מעבר לעץ רואים את  השריד שזיההו כארמון המלך (שלמה או אחאב, לפי האסכולות השונות).

 

ממגורה:

 

 

וזה מהתקופה הישראלית לאגור מזון לשעת חרום

 

אוורות: גילו שורות של מבנים אורכים כל אחד מחולק לשלש. ושוב, יש אומרים של שלמה ויש אומרים אחאב.  ויש תעודה חיצונית (ראה תמונת השלט) שאחאב נתן לברית 2000 רכבים אז זה אומר שהיו לו הרבה סוסים והוא צריך אוורות.  לכן האמרקיים טענו שזה אוורות סוסים אבל יש הרבה בעיות בתאוריה הזאת: הרצפה גודל האבוס והצורך להוציא את כל הסוסים כדי לטפל בזה שבפנים.  בתל שבע יש דבר כזה ויש חושבים שזה מחסנים ולא אוורות, אז אולי אותו דבר כאן

 

מערכת המים:

בפינה סמוך להרחבה של הקיבוץ רואים את ערוץ נחל קינה ויש בו מים כל השנה זה משמאל לבחים וקשור לסיפור תחותמס.

 

וכאן הגלריה. עשו אותו כדי להגיע למקור מים (מעיין למטה) במסתור בשעת מלחמה.  ואח"כ בנו מפעל מים הרבה יותר גדול עם פיר אנכי ומנהרה אופקית (יש מדרגות שרואים היום להגיע לפיר.  אבל לא ברור אם אחר כך היו עוד מדרגות לרדת בפיר כדי ללכת למים דרך המנהרה כמו שאנחנו עושים עכשיו, או אם הזרימו את המים בתוך המנהרה ושאבו אותם דרך הפיר בדלי).  ויש כזה דבר בחצור וגם בתל שבע ועוד מקומותוגם בעיר דוד אבל שמה זה מהתקופה הכנענית התיכונה, ויש חושבים שזה נכון גם בשאר המקומות.  וגם כאן, יש חושבים שהגלריה היה מהתקופה הכנענית ולא מאוחר יותר כאמור.

 

לביקור כאן: קח בחשבון שבחורף המנהרה הרבה פעמים סגורושיש 183 מדרגות מלמעלה ומלמטה למעלה עוד 80 מדרגות. אז לא לשלוח את האוטובוס עד שברור שיורדים.

 

הצד השני של המנהרה מונגש עם מעלית לכסא גלגלים.

 

 

 

תל יזרעאל – נסענו לשם אחרי הפסקת צהרים, הגענו בשעה 14:00.  רואים את בנין אחד שהוא שריד מכפר זרעין ואת חלק מהחומה העתיקה.  פינת החומה שרואים כנראה היה חלק מארמון החורף של אחאב.  חוץ מזה אין מה לראות בתל, לצערינו.

 

מהתצפית:  מאחרי עץ השיזף שמסתיר זה מעיין חרודמולנו  כפר יחזקאל - היה כאן רפת רובוטי עם מרכז מבקרים שעשכשיו נסגר.  בצד ימין רואים את קצה הגלבוע: הר הגיבורים וכתף שאול.

 

מעל עין חרוד רמות יששכר או רמת הצבאיםורואים  גם את כוכב  הירדן.

 

למטה, איפה שהאקליפטוסים,  זה "העין אשר ביזרעאל"ולמטה סוללים כאן רכבת  שאמור לתת לירדן מוצא לים. במאה ה19 כבר הייתה כאן רכבת.  מולנו גבעת המורה, ובצד שמאל נבי דכי ולמטה הישוב סולם שזה שונם המקראית, ושמאלה מזה עפולה.

 

סוף ספר שמואל א – לפני הקרב בגלבוע שבו מת שאול, בני ישראל חנו בעין אשר ביזרעאל (כט:א)

 

מלכים ב פרק ד פסוק ח אלישע והאשה  השונמיתוגם אבישג השונמית (מלכים א א:ג) הייתה משם.

 

סיפור גדעון: כתוב על גבעת המורה "ההר אשר מצפון לו בעמק הוא גבעת המורה".   ולמה נקרא גבעת המורה ??

 

מלכים א כא – סיפור כרם נבות התרחש כאן ביזרעאל.

 

הבדל בין עמק יזרעאל ועמק חרוד ??  מדרגה  ??

 

גם יזרעאל נחרבה על ידי תגלאת פלאסר.  בתקופה הביזנטית נהיה כאן ישוב בשם גרען. ב1250 היה כאן קרב ענקי וחשוב ביותר, כשהממלוכים בלמו את המונגולים.  במאה ה19 מוחמד עלי הביא אנשים מהשומרון והתחיל את הכפר זרעין שנכבש במלחמת העצמאות.

 

בסביבות 15:15 עזבנו את תל יזרעאל פנינו שמאלה בכביש חלפנו על ידי "דרך נוף הגלבוע" (סקי הגלבוע – אפשר לעשות סקי מלאכותי כאן גם בקיץ) והגענו עד צומת נבות, שמה פנינו ימינה בכביש 71.

 

ישוב גדעונה מעל מעיין חרודהכניסה מעיין חרוד בתשלוםהבית הבודד על הגבעה הוא בית של אולגה ויהושע חנקין והם קבורים שמה (גבעת אולגה גם על שמה)

 

ברכות דגים בעמק יזרעאל – מי התהום כאן במפלס מאד גבוה"נחל קדומים גרפם נחל קישון" בשירת דבורהבבוץ אי אפשר למרכבות לעבור כאן.

 

"העמק הנעלם" יורד מהר ברקן לכאן קרוב לכלא שאטה.  זה מסלול קצת אתגרי צריך עם הרבה סלעים ובולדרים.

 

עמק בית  שאן בקצה של עמק חרוד –יש הרבה מעיינות מתוקים כאן – כל הגשם שירוד בגלבוע מחלחל לכאן ויוצא במעיינות בעמק.

 

ב15:25 הגענו לחניון מצפור הר ברקן, ועשינו תצפית מלמעלה.

 

הר ברקן זה אחד מרכסי הגלבוע שהוא  רכס  שנמשך 18 ק"מ אורך ו9 ק"מ  רוחב במקום הכי רחב (ה"אגודל" שליד האצבע הגדולה במפה) מורכב מגיר קשה ודולומית. כמעט לחלותין  לא הייתה התיישבות בגלבוע עד הדור האחרון, בגלל המסלע ובגלל הרוחות. וגם לא היו כאן עצים בגלל הרוחות, עד שקק"ל נטע פה עצי אורןמעלה גלבוע התחילה כהיאחזות נח"ל.

 

נקודה הגבוהה בגלבוע מגיע ל650 (?)מטר יורדים ממנה לעמק חרוד.  בסוף מרץ ואפריל יש כאן פריחה של אירוס הגלבוע.  יש כמה מעיינות בהר: עין סמל, עין  שאול ועוד אחד (?).

 

הגענו להר שאול -דשביל התנ"ך ב16:10.   הר שאול 302 מטר, הר ברקן מעלינו.  רואים מכאן את בית אלפא (בקיבוץ חפציבה) ואת בית שאן בקו ישר.  בריכות דגים – תמיד היו פה כי היו כאן ביצות.  הם זורעים פה בשדות עגולים בגלל שיטת ההשקייה.

 

שביל התנ"ך – תחנה ראשונה פונה לעמק חרוד ויש אומרים שזה עמק יזרעאל המקראי.  מעבר לעצים מצד שמאל עין דו שזה עין דור.

 

 

 

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: